<h1>האגור סימן רל"ג</h1>
<h2>דף מב:</h2>
בני חבורה שהיו מסובים ויצאו ממסיבתן לבה"כ או לבית המדרש אם מסיבתן היה על דבר שצריך ברכה אחריהן במקומן, דהיינו לדעת רשב"ם כל ז' המינין, ולרבינו יצחק דוקא מין דגן לרשב"ם א"צ לברך כששינו מקומן ולרב אלפס צריך לברך אא"כ הניחו שם מקצת החברים, והרא"ש הסכים לדברי הרשב"ם והר"י לענין הדברים הטעונין ברכה כמו פת ומין דגן. דוקא אם אכל פת במקום אחד וחזר ואכל פת במקום אחר צריך לברך במקום הראשון ברכת המזון. ע"כ סמ"ק. וז"ל ההגהות ופוק חזי מאי עמא דבר. המהלכין בדרך כשאוכלין והולכין דרך פרסה או יותר ויושבין ומברכין במקום סיום אכילתן ואינן חוזרין, וכ"פ בספר התרומה. וכמדומה שראיתי בשיטת ר"ח שנסתפק אם מברך פעמים במקום שני ובמקום ראשון. ומיהו בפי' רשב"ם משמע דאינו מברך כי אם ברכה אחת על שתיהם ובמקום שני וכן עיקר עכ"ל. כתב הר"ר יום טוב בר' יהודה אדם שנזכר בתוך הסעודה שלא התפלל ועמד והתפלל כשהוא חוזר צריך נ"י ולברך ברכת המוציא הואיל וצלויי ומיכל בהדי הדדי לא אפשר כדאיתא בפ' כסוי הדם. והר"ר יונה אומר שאין צריך.
